שבת

הגמרא בפסחים (קו.) קובעת שיש לקדש את השבת גם ביום: ‘זכור את יום השבת לקדשו’ – זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום

פסוקי ‘ויכולו’ עיקרו של הקידוש מורכב משתי ברכות: ברכת הגפן (“בורא פרי הגפן”) וברכת הקידוש (“מקדש השבת”). לפני שתי הברכות אנו אומרים את פסוקי ‘ויכולו’.

הקידוש צריך להיאמר על כוס יין, כפי שנאמר בפירוש בדרשת הגמרא בפסחים (קו.): תנו רבנן… ‘זכור את יום השבת לקדשו’ – זוכרהו על היין בכניסתו.

מצוות הקידוש המצווה לקדש את השבת בכניסתה היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ” (שמות כ’, ז). כך נאמר בגמרא

מחלוקת הראשונים כפי שלמדנו בפעמים הקודמות, השולחן ערוך (רס”ג, י) פוסק שאישה לא מקבלת שבת בהדלקתה כלל (אלא בתפילת ערבית). ממילא לדעתו אישה שמעוניינת לעשות

בפעם הקודמת למדנו שיש שלוש שיטות ביחס לקבלת שבת בהדלקת הנרות: א. שיטה א‘ (בה”ג לפי הבנת הרמב”ן) – המדליק נרות מקבל שבת בפעולת ההדלקה.

האם מי שמדליק נרות שבת מקבל על עצמו את השבת בשעת ההדלקה? לשאלה זו יש השלכה לעניין עשיית מלאכה אחרי הדלקת נרות, זמן הברכה (לפני

כמה ראשונים כתבו שיש להדליק את נרות השבת במקום שיש להם משמעות, ולא במקום מואר מאוד שבו אור הנרות אינו נחוץ ואינו משמעותי. כך כותב

הדלקת שני נרות מעיקר הדין די בהדלקת נר אחד בלבד. עם זאת, מדברי כמה ראשונים עולה שנהגו להדליק שני נרות. הראבי”ה (סימן קצ”ט) מציע שני