פסח

במקומות שונים (כדוגמת איזמיר (עיינו מועד לכל חי א’, ח) וג’רבה (עיינו זכרי כהונה (מהדורת תשס”א), עמ’ קפו)) נהגו שלא לברך ברכת האילנות בשבת, והפוסקים

הגמרא (ברכות מג ע”ב) כותבת שהיוצא בימי ניסן מברך ברכת האילנות. מכאן נראה לכאורה שהברכה נאמרת דווקא בחודש ניסן, ואי אפשר לברך ברכה זו בחודש

איזו ברכה היא ברכת האילנות? ישנם שלושה סוגים עיקריים של ברכות: ברכת המצוות, ברכת הנהנין וברכת השבח. ברכת האילנות אינה ברכת המצוות (שהרי בראיית האילן

הגמרא (ברכות מג ע”ב) אומרת שהיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך ברכת האילנות: אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא

המשנה (לט.) אומרת: ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא, ובעולשין ובמרור. ובגמרא שם: אמר רב הושעיא – מצוה בחזרת. וכך

הגמרא (פסחים קטו:) אומרת: נטל ידיו בטיבול ראשון – נוטל ידיו בטיבול שני. כלומר, לפני ברכת המוציא יש ליטול שוב את הידיים. הגמרא תמהה על

לדעת שולחן ערוך הרב (תע”ג, כד), רק בעל הבית אומר את ההגדה, וכולם יוצאים מדין ‘שומע כעונה’, שכן “ברב עם הדרת מלך”, וכן דעת הגר”א

נחלקו הפוסקים האם יש לומר את ההגדה בהסבה. השל”ה (פסחים, כג.) כתב שיש לומר את ההגדה באימה וביראה. מכאן הסיקו שולחן ערוך הרב (תע”ג, מח)

המצווה המרכזית בליל הסדר היא ה’מגיד’, סיפור יציאת מצרים. חלק זה של ההגדה פותח ב”הא לחמא עניא”, ולאחר שאלות הבנים אנו פותחים בסיפור עצמו: “עבדים

בליל הסדר ישנה מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצרים (שמות י”ג, ח): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. אולם, למעשה