בן עיר שהלך לכרך

יסודות הדין

המשנה (מגילה יט.) אומרת:

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו – קורא כמקומו, ואם לאו – קורא עמהן.

כלומר, בן עיר (דהיינו מקום שאינו מוקף חומה) שהולך לכרך (דהיינו מקום המוקף חומה), אם מתכוון לחזור לעירו (שאינה מוקפת) – קורא בי”ד באדר, ואם אינו מתכוון לחזור – קורא בט”ו באדר. בן כרך שהולך לעיר, אם מתכוון לחזור לכרך – קורא בט”ו באדר, ואם אינו מתכוון לחזור – קורא בי”ד באדר.

בגמרא (שם) מסביר רבא מהו “עתיד לחזור למקומו”:

אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר – קורא עמהן.

אם כן, בן כרך שהלך לעיר ומתכוון לחזור לביתו שבכרך בליל י”ד באדר (כלומר, לפני עלות השחר של יום י”ד) קורא בט”ו באדר, כאנשי הכרך. אם הוא לא מתכוון לחזור בליל י”ד באדר (כלומר, הוא מתכוון לחזור לאחר עלות השחר של יום י”ד) – הוא קורא בי”ד באדר, כדין העיר שהוא נמצא בה כעת. אדם זה קרוי “פרוז בן יומו”, שכן באופן קבוע הוא תושב הכרך, ורק ביום הפורים הוא מתחייב כפרוז.

באותו אופן, בן עיר שהלך לכרך ומתכוון לחזור לביתו לפני עלות השחר של יום י”ד, קורא בי”ד באדר, ואם אינו מתכוון לחזור לפני עלות השחר – קורא בט”ו באדר, כדין הכרך שבו הוא נמצא כעת. אדם זה קרוי “מוקף בן יומו”, שכן באופן קבוע הוא תושב העיר, ורק ביום הפורים הוא מתחייב כמוקף.

אם כן, מדברי רבא עולה כי אין זה משנה מהו מקום המגורים הקבוע של האדם, והקביעה האם האדם נמנה על המוקפים או על הפרזים תלויה במיקומו בפורים. וכך פוסק השולחן ערוך (תרפח, ה):

בן עיר שהלך לכרך, או בן כרך שהלך לעיר… אם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם.

מהו הזמן הקובע?

הראשונים נחלקו מהו מועד החיוב הקובע לעניין הגדרת “פרוז בן יומו” ו”מוקף בן יומו”. שיטת רש”י (ד”ה אבל) ורוב הראשונים היא שיש שני מועדי חיוב שונים: בעלות השחר של י”ד באדר מתחייבים בקריאת המגילה אלו שנמצאים בזמן זה במקומות פרוזים, ובעלות השחר של ט”ו באדר מתחייבים בקריאת המגילה אלו שנמצאים בזמן זה בערים המוקפות חומה.

לכן, מי שנמצא בעלות השחר של י”ד באדר בתל אביב מתחייב לקרוא את המגילה בי”ד באדר, ומי שנמצא בעלות השחר של ט”ו באדר בירושלים מתחייב לקרוא את המגילה בט”ו באדר.

לעומת זאת לפי הרא”ש (מגילה ב, ג), יש מועד חיוב אחד הן לפרזים והן למוקפים: עלות השחר של י”ד באדר. מי שנמצא בזמן זה בתל אביב מתחייב לקרוא את המגילה בי”ד באדר, ומי שנמצא בזמן זה בירושלים מתחייב לקרוא את המגילה בט”ו באדר. לדעת הרא”ש, חיובי הפרזים והמוקפים תלויים זה בזה, ואם האדם אינו פרוז, ממילא הוא מוגדר כמוקף: “כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם, נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתן”.

להלכה פסק השולחן ערוך (תרפח, ה) כשיטת רש”י, וכן פסקו המשנה ברורה (ס”ק יב) ואחרונים רבים (עיין מקראי קודש (הרב הררי) ה, הערה טז). לכן, אדם שמתכוון להיות בעיר שאינה מוקפת חומה (כגון תל אביב) בעלות השחר, חייב לקרוא את המגילה בליל י”ד. אדם שמתכוון להיות בירושלים בעלות השחר של יום ט”ו, צריך לקרוא מגילה בליל ט”ו באדר.

האם אפשר להתחייב פעמיים בפורים?

כאשר אדם נמצא באותו מקום במהלך שני ימי הפורים, אין הבדל מעשי בין שיטת רש”י ובין שיטת הרא”ש. הנפקא מינה המעשית ביניהם קיימת כאשר אדם עובר ממקום למקום במהלך חג הפורים. נדגיש, כי כל המובא להלן נאמר בהנחה שיש התאמה בין תכניותיו המקוריות של האדם ובין מה שהתרחש בפועל. אם תכניותיו של האדם לא יצאו לפועל או שהן השתנו במהלך הפורים, הכרעת ההלכה מורכבת ותלויה בדעות שונות בפוסקים, ויש לעשות שאלת חכם.

דיון אחד שבו יש הבדל בין שיטת רש”י ובין שיטת הרא”ש הוא האם יש אפשרות להתחייב בשני ימי הפורים. לדוגמא: אדם שנמצא בעלות השחר של י”ד באדר בתל אביב, ובעלות השחר של ט”ו באדר בירושלים. לפי הרא”ש יש רק מועד חיוב אחד, בי”ד באדר, ובמועד זה האדם היה פרוז, ולכן עליו לקרוא את המגילה ולקיים את שאר מצוות היום רק בי”ד באדר. אולם לפי רש”י יש שני מועדי חיוב, ולכן לכאורה נוצר כאן חיוב כפול – בי”ד באדר האדם חייב לקרוא את המגילה ולקיים את שאר מצוות היום כפרוז (כיוון שהוא שהה בעלות השחר בתל אביב), ובט”ו באדר עליו לקרוא את המגילה ולקיים את שאר מצוות היום כמוקף (כיוון שהוא שהה בעלות השחר בירושלים).

הירושלמי (מגילה ב, ג) התייחס למקרה זה במפורש:

בן עיר שעקר דירתו לילי חמישה עשר – נתחייב כאן וכאן.

בפשטות, כוונת הירושלמי היא שאם תושב תל אביב שהה בעירו בעלות השחר של י”ד באדר והתחייב בפורים כפרוז, ולאחר מכן הגיע לירושלים בלילה ושהה בה בעלות השחר של ט”ו באדר, הוא מתחייב פעם נוספת במצוות הפורים כמוקף (ועליו לדאוג מראש לקרוא את המגילה גם בליל ט”ו באדר). כך הסבירו את הירושלמי רוב האחרונים, ולפי הסבר זה הירושלמי מתאים לשיטת רש”י.

שיטת הרב פרנק

הרב צבי פסח פרנק (מקראי קודש פורים, יט; ובאריכות בשו”ת הר צבי ב, קיח) חולק על הבנה זו של הירושלמי:

דבר זה תמוה, שאחרי שכבר יצא, יחזור ויתחייב שנית! ואמרתי שפירוש הירושלמי, דמיירי בבן עיר שעקר דירתו לגמרי מעירו ונעשה דייר קבוע בכרך. ובזה מדוקדק מאוד לשון הירושלמי, שאומר “בן עיר שעקר דירתו”, שלכאורה יש כאן שינוי מלשון המשנה “בן עיר שהלך לכרך”, ומאי לשון “עקר” דנקט כאן. אלא דהוא הדבר שאמרנו, דאם הולך בן עיר לכרך בליל ט”ו אחר שכבר יצא ידי חובה בעירו, אי אפשר לחייבו שנית אם דעתו לחזור.

לדעת הרב פרנק, יש הבדל בין אדם שמתחייב בקריאת המגילה מפני שהוא נמצא במקום מגוריו הקבוע (בן עיר שנמצא בעיר, בן כרך שנמצא בכרך), ובין מי שמתחייב בקריאת המגילה מפאת מיקומו העראי (“פרוז בן יומו” ו”מוקף בן יומו”). מי שיצא ידי חובת קריאת המגילה כפרוז מכוח חיובו העיקרי, דהיינו על פי מקום מגוריו הקבוע, לא יכול להתחייב שנית מדין “מוקף בן יומו”, שהוא חיוב הנובע ממיקומו העראי של האדם בט”ו באדר. לכן, תושב תל אביב ששהה בעירו בעלות השחר של י”ד באדר והתחייב בפורים כפרוז, ולאחר מכן הגיע לירושלים בלילה ושהה בה בעלות השחר של ט”ו באדר, אינו מתחייב פעם נוספת במצוות הפורים.

הרב פרנק מסביר שהירושלמי עוסק במקרה מיוחד שבו בן עיר, כגון תושב תל אביב, “עקר דירתו” בי”ד באדר, והעביר את דירתו הקבועה לירושלים. רק במקרה זה האדם יתחייב לקרוא את המגילה פעמיים, שכן החיוב הראשון הוא מצד שהותו הקבועה בתל אביב בי”ד באדר, והחיוב השני הוא מדין מגוריו הקבועים בירושלים (ולא מדין “מוקף בן יומו”, דהיינו שהותו העראית בעיר המוקפת). אך כאמור אדם שמגוריו הקבועים הם בתל אביב, ושהה בה בעלות השחר של י”ד באדר, ואחר כך הלך לבקר בירושלים ושהה בה בעלות השחר של ט”ו באדר, לא יתחייב שנית.

עם זאת, גם לדעת הרב פרנק ייתכן מצב של חיוב כפול: כאשר בן כרך, דהיינו מי שדירתו הקבועה בירושלים, שהה בעלות השחר של י”ד באדר בתל אביב, ולאחר מכן חזר לירושלים ושהה בה בעלות השחר של ט”ו באדר – הוא מחויב לקרוא את המגילה פעם נוספת, כיוון שחיובו הראשון היה רק מכוח שהותו העראית (“פרוז בן יומו”), וכעת הגיע למקום חיובו הקבוע והעיקרי.

הלכה למעשה

דעת מו”ר הרב ליכטנשטיין זצ”ל ומו”ר הרב עמיטל זצ”ל להקל כדברי הרב פרנק, שבן עיר שנמצא בכרך בעלות השחר של ט”ו באדר, לא מתחייב פעם נוספת בקריאת המגילה (וכן פסק הילקוט יוסף תרפח, ט). אולם דעת רוב האחרונים להחמיר בדבר זה ולחייב את בן העיר שהגיע לכרך לקרוא את המגילה גם בט”ו באדר: כך פסקו הגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה א, כג אותיות א, ג-ד), החזון איש (או”ח קנב, ב ד”ה עקירת; שם ו, ד”ה ב”ע שנכנס), השערי יצחק (קונטרס פרזים ומוקפים, חלק א כלל ד; חלק ב סימן ב, ה-ו, וס”ק יב) והרב אלישיב (הליכות והנהגות עמ’ 9-10).

למעשה, בן עיר שקרא את המגילה בי”ד באדר, כפרוז, ונמצא בעלות השחר של ט”ו באדר בכרך, אם ירצה להקל ולא לקרוא שנית, יש לו על מי לסמוך, אולם טוב יותר שיקרא את המגילה גם בט”ו באדר, כדעת רוב האחרונים. עם זאת, עליו לשמוע את ברכות המגילה מאחר או לקרוא את המגילה ללא ברכה, ובכל מקרה לא יוציא אחרים ידי חובתם (הליכות שלמה, מועדי השנה כ, הערות ו-ז).

בן כרך ששהה בעלות השחר של י”ד באדר בתל אביב וקרא את המגילה, ולאחר מכן חזר לירושלים ושהה בה בעלות השחר של ט”ו באדר – להלכה יקרא את המגילה גם בט”ו באדר, אך ללא ברכה (ואף שיש אחרונים שכתבו שצריך לברך, ספק ברכות להקל).

האם אפשר להיפטר לחלוטין מפורים?

מקרה נוסף שמהווה נפקא מינה בין שיטת רש”י לשיטת הרא”ש הוא כאשר המעבר בין העיר והכרך יכול לגרום לאדם להיפטר מחיוב קריאת המגילה בשני המקומות. מקרה זה ייתכן באחד משני אופנים.

א. כאשר בן עיר נמצא בירושלים בעלות השחר של י”ד באדר, ומתכוון להגיע עד עלות השחר של ט”ו באדר לתל אביב. במקרה זה, לפי הרא”ש הוא חייב לקרוא בט”ו באדר, כמוקף, כיוון שדינו נקבע לפי מיקומו בי”ד באדר. אולם לפי רש”י לכאורה הוא פטור מקריאה כפרוז עקב הימצאותו בירושלים בי”ד באדר, ופטור מקריאה כמוקף עקב הימצאותו בתל אביב בט”ו באדר. אך במקרה זה כותב רש”י (ד”ה אבל) שחייב לקרוא כבן עיר:

בן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לחזור בלילי חמשה עשר, שלא יהא שם ביום חמשה עשר – לא הוי מוקף ליומו, וקורא בארבעה עשר כחובת מקומו ואף על פי שהוא בכרך.

כלומר, כיוון שהאדם אינו נמצא בכרך בט”ו באדר, הרי שכלל לא חל עליו דין מוקף בן יומו, וממילא הוא נשאר בדינו המקורי כפרוז ועליו לקרוא בי”ד באדר בברכה, וכך פוסקים המשנה ברורה (שם) והחזון איש (או”ח קנב, ו ד”ה ואם דעתו). לפי זה, בן עיר אינו יכול להיפטר לחלוטין מפורים לעולם.

ב. כאשר בן כרך נמצא בירושלים בעלות השחר של י”ד באדר, ומתכוון להגיע עד עלות השחר של ט”ו באדר לתל אביב. במקרה זה, לפי הרא”ש הוא חייב לקרוא בט”ו באדר, כמוקף, כיוון שדינו נקבע לפי מיקומו בי”ד באדר. אולם לפי רש”י לכאורה הוא פטור מקריאה כפרוז עקב הימצאותו בירושלים בי”ד באדר, ופטור מקריאה כמוקף עקב הימצאותו בתל אביב בט”ו באדר. מקרה זה מובא במפורש בירושלמי (מגילה ב, ג):

בן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר, נפטר מיכן ומיכן.

השערי יצחק (חלק א כלל ד אות ו) מפרש שהירושלמי נקט בכוונה בביטוי “עקר”, כיוון שרק בן כרך שעוקר לחלוטין את דירתו מהכרך, נפטר מהקריאה בשני המקומות. אולם בן כרך שהלך באופן זמני לעיר, ומתכוון לחזור לכרך (אפילו לאחר ט”ו באדר), עדיין חיובו הוא כבן כרך ועליו לקרוא בט”ו. לאור זאת הוא פוסק למעשה שבן כרך שהלך לעיר לפני עלות השחר של ט”ו באדר, יקרא את המגילה בט”ו באדר בברכה (חלק ב סימן ו ס”ק א).

אולם אחרונים רבים (חזון איש קנב, ו ד”ה בן כרך; שו”ת מנחת שלמה א, כג אות י; עיר הקודש והמקדש ג, כו סעיף ה אות יג; שו”ת הר צבי או”ח ב, קכח אות יא) מפרשים שגם במימרא זו הביטוי “עקר” כוונתו “הלך”, ולדעתם בן כרך שהלך לעיר לפני עלות השחר של ט”ו באדר נפטר לחלוטין ממצוות הפורים (וכמובן שלכתחילה אין לעשות כן).

למעשה, בן עיר שנמצא בירושלים בעלות השחר של י”ד באדר, ומתכוון להגיע עד עלות השחר של ט”ו באדר לתל אביב, חייב לקרוא את המגילה בי”ד באדר בברכה. בן כרך שנמצא בירושלים בעלות השחר של י”ד באדר, ומתכוון להגיע עד עלות השחר של ט”ו באדר לתל אביב, מעיקר הדין פטור לחלוטין ממצוות הפורים, ויש להימנע מכך ככל שניתן. אם בכל זאת נקלע בן הכרך למצב כזה, יקרא בט”ו באדר ללא ברכה.

טבלאות סיכום – הלכה למעשה

בטבלאות אלו מפורטים המצבים השונים שבהם דנו בפרק זה, וההכרעה למעשה. כפי שכבר הדגשנו, פסיקת ההלכה במקרים אלו נוגעת רק למקרים שבהם יש התאמה בין תכניותיו המקוריות של האדם ובין מה שהתרחש בפועל. אם תכניותיו של האדם לא יצאו לפועל או שהן השתנו במהלך הפורים, הכרעת ההלכה מורכבת ותלויה בדעות שונות בפוסקים, ויש לעשות שאלת חכם.