הברכה השנייה שמברכים על הדלקת נרות היא ברכת “שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה”. ברכה זו היא ברכה מיוחדת, משום שבדרך כלל מברכים על קיום מצווה ברכה אחת בלבד, ומעטות מאוד הן המצוות שמברכים עליהן שתי ברכות. מדוע אם כן מברכים על הדלקת נר חנוכה שתי ברכות?
מדוע נתקנה הברכה?
מדברי הראשונים עולות שלוש תשובות שונות לשאלתנו:
א. מדברי התוספות (סוכה מו ע”א) עולה שברכת שעשה ניסים היא ברכת המצוות, והסיבה לכך שנתקנה כאן ברכה נוספת היא שיש חביבות מיוחדת להדלקת הנר (עיינו קונטרס חנוכה ומגילה, סימן ו’).
ב. ייתכן שזו ברכת הראייה, והיא נתקנה על ראיית הנרות. כך נראה מלשון הגמרא (כג ע”א) שאמרה שהרואה נרות חנוכה מברך שעשה ניסים, ומשמע שיש קשר בין הברכה לראייה, וכך עולה גם מדברי הרמב”ן (תורת האדם, שער המיחוש – ענין הרפואה):
ברכה שניה של מגילה ונר חנוכה ברכות הנס הן, ומברך אותן בשם ומלכות, ואין בין הרואה נר חנוכה לרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו אלא שזו קבועה ביומה וזו תלויה במקום.
כלומר, שכשם שבראיית מקום שנעשה לו נס צריך אדם לברך על המקום שבו הנס, כך בראיית הנר בחנוכה עליו לברך על הזמן שנעשה בו נס. מפשט הדברים נראה שלדעתו הברכה היא על ראיית הנרות.
ג. לדעת השאילתות (וישלח, שאילתא כ”ו) ברכת שעשה ניסים נתקנה על עצם היום, אלא שחכמים הסמיכו אותה להדלקת נרות:
וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל, כגון חנוכה ופורים, מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה, בחנוכה – על שרגא, בפורים – על מקרא מגלה.
מדבריו עולה שברכת שעשה ניסים היא ברכת השבח, ואיננה קשורה מהותית להדלקת הנרות. כך עולה גם מדברי המאירי (שבת כג ע”א ד”ה מי שאין), שכתב שמי שלא הדליק נר חנוכה וגם אינו רואה נר חנוכה – יברך שעשה ניסים (ואם כך ברור שאין זו ברכת הראייה), ובנוסף כתב שאין צורך לדקדק לברך ברכה זו לפני ההדלקה (ומכאן שאין זו ברכת המצוות), וממילא יוצא שלדעתו זוהי ברכת השבח על ניסי החנוכה.
מי שלא מדליק ולא רואה נר חנוכה
לחקירה זו יש מספר נפקא מינות שנפרט כעת. הנפקא מינה הראשונה נוגעת למי שלא מדליק ולא רואה נר חנוכה – האם הוא מברך שעשה ניסים? לדעת המאירי שהזכרנו לעיל, כיוון שהברכה היא ברכת השבח על עצם היום, גם מי שלא רואה נר חנוכה מברך “שעשה ניסים”. אך אם הברכה היא על ראיית הנר או ברכת המצוות בוודאי צריך לראות את הנרות כדי לברך עליהם, וכן כתב המרדכי (שבת, רמז רס”ז), וכן דעת רוב הפוסקים (שו”ת אגרות משה, או”ח, ח”א, סימן ק”צ ד”ה וצריך לומר; שו”ת שבט הלוי, ח”ג, סימן צ’, ועוד).
זמן הברכה
נפקא מינה נוספת היא בשאלה מתי מברכים “שעשה ניסים”. אם הברכה היא ברכת המצוות, הרי שיש לברך אותה לפני ההדלקה, כשם שמברכים על כל המצוות לפני עשייתן (“עובר לעשייתן”). כדרך זו כותב הריטב”א (שבת כג ע”א ד”ה מאי מברך):
ונהגו לברך שלשתם קודם הדלקה משום דבכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, וכמו שמברך שלשתן קודם מקרא מגילה.
אולם אם זו ברכת הראייה, מסתבר שצריך לברך דווקא אחרי ההדלקה, כי צריך לראות תחילה את הנרות ורק אז ניתן לברך, וכך כותב הריטב”א (שם) בשם יש אומרים (ומכל מקום סיים הריטב”א שאין לשנות המנהג ויש לברך את כל הברכות לפני ההדלקה):
ויש אומרים כי הראשונה שהיא ברכת המצוה צריך לברך תחלה, אבל השתים האחרות אומרם אחר שהתחיל להדליק שיהא רואה נסו ויברך עליו כעין הרואה נר חנוכה.
ואם ברכת שעשה ניסים היא ברכת שבח על עיצומו של יום, לכאורה אין זה משנה מתי מברכים, וכך עולה מדבריו של המאירי (שם) שכתב: “ואיני רואה הכרח בכך, ומכל מקום ‘להדליק’ מיהא ראוי לברך בתחלתו מטעם עובר לעשייתן”. מדבריו שיוצא שאכן אין זה משנה מתי מברכים שעשה ניסים. אולם מסתבר שלפי דעה זו עדיף לברך לאחר שהתחיל להדליק כדי שהברכה לא תהיה הפסק בין ברכת “להדליק” ובין מעשה ההדלקה.
למעשה, אף שיש שתי סיבות מדוע לברך לאחר ההדלקה (כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת “להדליק” וההדלקה, וכדי לברך בשעה שרואים את הנרות), הרמ”א (תרע”ו, ב) פוסק שצריך לברך את כל הברכות לפני ההדלקה, כדין ברכת המצוות (ראו משנה ברורה ס”ק ד), וכך המנהג המקובל (גם אצל הספרדים).
שכח לברך שעשה ניסים
אדם ששכח לברך שעשה ניסים בשעת ההדלקה, ונזכר בזמן שהנרות עדיין דולקים, האם רשאי לברך כשנזכר?
אם ברכת שעשה ניסים היא ברכת הראייה או ברכת השבח, מסתבר שאפשר לברך כל זמן שהנרות דולקים, אף שמעשה ההדלקה הסתיים. ובפרט שגם מי שכלל לא הדליק נר חנוכה מברך ברכה זו מדין “ברכת הרואה”, ולכן לכל הפחות מטעם זה עליו לברך, וכן דעת רבי עקיבא איגר (תניינא, סימן י”ג).
אך אם ברכת שעשה ניסים היא ברכת המצוות, מסתבר שאם סיים כבר את ההדלקה ויצא ידי חובה כבר אי אפשר לברך ברכה זו, ואף מדין “ברכת הרואה” אי אפשר לברך כיוון שברכה זו נאמרה רק למי שטרם יצא ידי חובת המצווה, וכן דעת הפרי מגדים (מש”ז ס”ק ב וס”ק ד).
למעשה פסק המשנה ברורה (ס”ק ד) שמי ששכח לברך שעשה ניסים בשעת ההדלקה יכול לברך כל זמן שהנרות דולקים, מפני שאף אם זו ברכת המצוות, מעמדו של השוכח לא גרוע יותר ממי שכלל לא הדליק, שמברך מדין ברכת הרואה (שער הציון ס”ק ח).
למה דווקא בחנוכה?
לסיום נשאל שאלה נוספת: מדוע דווקא בחנוכה (ובפורים) מברכים שעשה ניסים, ולא בפסח? נס הניצחון בחנוכה הוא נס נסתר, ויש לו מעלה מיוחדת על פני נס גלוי. נס גלוי אמנם מראה את כוחו של הקב”ה ויש בכך התגלות אדירה, אולם יש בכך גם חיסרון, כיוון שנראה שהקב”ה צריך להילחם בטבע כדי להופיע. לעומתו נס נסתר, שבו הקב”ה מופיע דרך המעשים הטבעיים, יש בו גילוי גבוה ושלם יותר של השגחת ה’ עלינו.
לאור זאת מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, מקץ, אות י), שבברכת שעשה ניסים אנו בעצם מבקשים מהקב”ה שיעשה לנו גם כיום ניסים כפי שנעשו בעבר בזמן הזה, וממילא מובן מדוע אנחנו מבקשים זאת דווקא בניסים נסתרים כחנוכה ופורים ולא בפסח – אנו רוצים לזכות ולראות הופעה שלמה ומלאה יותר של הקב”ה, שמגיעה דרך הטבע, מבלי לשבור אותו (ועיינו גם בדברי הרב חרל”פ, מי מרום, חי”ג, עמ’ רסב).
