מחלוקת הראשונים
כפי שלמדנו בפעמים הקודמות, השולחן ערוך (רס”ג, י) פוסק שאישה לא מקבלת שבת בהדלקתה כלל (אלא בתפילת ערבית). ממילא לדעתו אישה שמעוניינת לעשות מלאכה גם אחרי הדלקת נרות (לפני השקיעה) אינה זקוקה לתנאי מיוחד והדבר מותר לה ממילא.
אולם הרמ”א (שם) כותב שהמנהג הוא שהאישה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, וכן דעת הבן איש חי. לפי דעה זו יש לשאול – האם אישה המעוניינת לעשות מלאכה לאחר ההדלקה (לפני השקיעה) יכולה לקבוע במפורש שאין בכוונתה לקבל שבת בהדלקתה או בברכתה? בשאלה זו נחלקו הראשונים, כפי שמובא בכלבו (סימן ל”א):
ואומר הר”ם (=מהר”ם מרוטנבורג), כשמדליקין בערב שבת יכולין להתנות שאין מקבלין עליהן שבת עד שיתחיל החזן להתפלל תפלת ערבית… ורבנו פרץ ז”ל כתב דוקא לבני הבית, אבל אשה שמדלקת היא אסורה לעשות מלאכה לאחר שהדליקה, דכיון שמברכת עליה אין לך קבלה גדולה מזו, ואין מועיל לה שום תנאי.
לדעת רבנו פרץ, כאשר האישה מברכת “להדליק נר של שבת”, זוהי קבלת שבת מוחלטת, ואין האישה יכולה להתנות או להחליט שאינה מקבלת את השבת בשעה זו. לעומתו, מהר”ם מרוטנבורג סובר שהאישה יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה או בברכתה.
מהי המחלוקת בין השיטות? נראה שלדעת המהר”ם, אין שום סיבה אובייקטיבית לומר שההדלקה או הברכה גורמות לכניסת השבת, ואין כאן אלא אומדנא, שכוונת האישה לקבל בכך את השבת. ממילא, אם האישה מתכוונת שלא לקבל את השבת, גם אם לא אמרה את הדבר בפיה – השבת לא תחול עליה בעל כורחה. לעומת זאת, רבנו פרץ סובר שאמירת “להדליק נר של שבת” כמוה כקבלת שבת מפורשת, ואם האישה אומרת כך מצד אחד ומתנה שלא לקבל שבת מצד שני – הרי זה ‘תרתי דסתרי’, ולכן הדבר לא ייתכן.
פסק ההלכה: תנאי מועיל
להלכה, הרמ”א (רס”ג, י) פוסק להקל – ניתן להתנות על קבלת השבת, ואפילו תנאי בלב מועיל:
והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה, אם לא שתתנה תחִלה, ואפילו תנאי בלב סגי.
עם זאת, המשנה ברורה (רס”ג, ס”ק מד) כותב על פי המגן אברהם (ס”ק כ), שמאחר שהראשונים נחלקו בדבר – אין להקל ולעשות תנאי אלא לצורך:
ואין להתנות כי אם לצורך, מאחר שיש חולקין וסוברין דלא מהני תנאי.
לעומת לפי הספרדים, גם אלו הנוהגים שאישה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, יכולים להתנות בלא צורך מיוחד, מפני שמעיקר הדין הם פוסקים שהאישה אינה מקבלת שבת בהדלקתה כלל, ולכן בוודאי אפשר להקל על ידי תנאי (שו”ת יביע אומר, ח”ב, או”ח, סימן ט”ז, בעיקר אות י).
מה מוגדר כתנאי לצורך?
מה נחשב כתנאי לצורך? מסתבר שהכנות לשבת נחשבות לצורך, ולכן אישה שלא סיימה את ההכנות לשבת, רשאית להתנות על קבלת שבת למטרה זו. בנוסף, נראה שניתן להתנות על קבלת השבת גם כדי להתפלל בציבור, וכמו כן נפסק (כף החיים רס”ג, ס”ק לה; קיצור של”ה, עניין הדלקת נרות) שמותר להתנות על קבלת שבת כדי להתפלל מנחה.
בשו”ת ציץ אליעזר (ח”י, סימן י”ט; וראו גם חי”א, סימן כ”א) כתב שגם תפילת ערבית בכותל המערבי נחשבת לצורך, ולכן אישה רשאית להתנות שלא לקבל שבת בהדלקתה, כדי שתוכל לנסוע לכותל לאחר ההדלקה:
אודות נשים יקרות שחשקה נפשן ללכת לקבל פני שבת מלכתא על יד שריד בית מקדשנו – הכותל המערבי – להתפלל שם מעריב, דההתעוררות בעת הזאת גדולה שם עד מאד ברוב עם ובהשתפכות הנפש כידוע, אך דא עקא, שגרות בריחוק מקום, וקשה להן ללכת רגלִי הלוך ושוב – אם ישנה איזה עצה שיוכלו לנסוע לשם בהליכתן, הגם שהדליקו כבר נרות שבת. ונשאלתי על זה מכמה…
ויש לומר שגם זה – להתנות כדי שיוכלו על ידי כך למלאות צמאונן הרוחני ועריגתן הנפשי לדוד עד בית אלקים ולשאוב השראה עילאית מיוחדת – נקרא גם כן ‘לצורך’ כדי שיוכלו להתנות.
ומכל מקום לדעת הגרש”ז אויערבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה, מ”ג, הערה קלז), נסיעה לכותל המערבי אינה נחשבת לצורך שיתיר לעשות תנאי.
כיצד עושים תנאי?
כפי שראינו, הרמ”א (רס”ג, י) פוסק שאין צורך להתנות בפה, אלא ניתן להסתפק בהתניה בלב (זאת על פי הראבי”ה, סימן קצ”ט, והמרדכי, שבת סימן רצ”ג). הפוסקים נחלקו בנוגע לתוכן ההתניה: שו”ת הר צבי (אורח חיים, ח”א, סימן קל”ט) כותב שהאישה צריכה להתכוון בפירוש שאינה מקבלת שבת בהדלקתה. לעומתו, בספר חידושים וביאורים (שבת, סימן ו’, י) כתב שדי בכך שהאישה תתכוון לעשות מלאכה לאחר ההדלקה.
אישה המדליקה נרות מוקדם
כאשר אישה מדליקה נרות לפני הזמן הכתוב בלוחות (כגון שהיא מקבלת שבת מוקדם), עליה לקבל שבת בהדלקה מבלי להתנות (או לפחות לדאוג שאחד מבני הבית יקבל שבת בהדלקה זו), כדי שיהיה ניכר שהדלקת הנרות היא לכבוד שבת (על פי שולחן ערוך רס”ג, ד; שולחן ערוך הרב, רס”ג, יא, וקונטרס אחרון, ס”ק ב; שמירת שבת כהלכתה מ”ג, כד).
סיכום
נחלקו הראשונים אם אישה יכולה להתנות ולהחליט שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. למעשה פסק הרמ”א כדעת מהר”ם, שאישה יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה, אולם המשנה ברורה כתב שיש לעשות כך רק במקום צורך (ולפי הספרדים – ניתן להתנות גם אם אין בכך צורך).
לכן, אישה יכולה להדליק נרות ולהתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה אם היא צריכה לעשות עוד הכנות לשבת, וכן במקרה שהיא רוצה לנסוע לכותל או להתפלל מנחה לאחר ההדלקה. במקרים אלו על האישה לומר בפיה או לחשוב בליבה קודם ההדלקה שאינה מקבלת שבת כעת, ולאחר שתסיים את הפעולות שרצתה לעשות (כמובן לפני השקיעה), תאמר בפיה שהיא מקבלת על עצמה את השבת.
אישה המדליקה נרות שבת מוקדם אינה יכולה להתנות שאינה מקבלת את השבת, אלא אם כן מישהו אחר מבני הבית מקבל שבת בהדלקתה.