הגמרא (פסחים קטו:) אומרת:
נטל ידיו בטיבול ראשון – נוטל ידיו בטיבול שני.
כלומר, לפני ברכת המוציא יש ליטול שוב את הידיים. הגמרא תמהה על כך:
נטילת ידים תרי זימני למה לי? הא משא ליה ידיה חדא זימנא!
כלומר, האדם כבר נטל ידיו לפני הכרפס, ומדוע צריך ליטול פעם נוספת (אמנם הנטילה הראשונה היא ללא ברכה, אולם קיום מצווה בלא ברכה נחשב כמצווה, כך שלא ניתן אחר כך לקיים את המצווה שוב ולברך)? ומשיבה הגמרא:
אמרי: כיון דבעי למימר אגדתא והלילא – דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע.
כלומר, בזמן אמירת ההגדה וההלל ייתכן שהאדם הסיח דעתו מן הנטילה ונגע במקומות מטונפים, ולכן צריך ליטול ידיו שוב.
אדם שידיו נקיות
מה הדין אם יודע שלא נגע במקומות מטונפים ולא הסיח דעתו? בארחות חיים (סדר ליל הפסח, סימן כ”ג) כתב, שבמקרה זה אינו צריך לחזור וליטול ידיים לפני ‘המוציא’, וכן כתב בשבולי הלקט (סימן רי”ח, צט ע”ב). מעין זה נאמר גם במרדכי (לד ע”ב), שאם בנטילה הראשונה התכוון לסיים את הסעודה בלא היסח הדעת, אינו צריך לחזור וליטול ידיים לפני ‘המוציא’.
ייתכן שזו הסיבה לכך, שהנטילה הראשונה זכתה לסימן “ורחץ”, ואילו הנטילה השנייה זכתה לסימן “רחצה”. מדוע אין מכנים את שתי הנטילות באותו השם? אפשר להסביר שהנטילה הראשונה היא חובה, מדין דבר שטיבולו במשקה, ולכן אומרים בלשון ציווי: “ורחץ!”, ואילו הנטילה השנייה אינה חובה, שהרי אפשר לכוון בנטילה הראשונה לפטור את כל הסעודה ולשמור את הידיים בנקיות, ולכן אומרים “רחצה”, היינו שכך הוא המנהג אך אין חובה בדבר (ליקוטי מהרי”ח, סדר ההגדה, ד”ה רחצה).
אמנם, אף שאפשר להיפטר מן הנטילה השנייה, כתב הבית יוסף (ריש סימן תע”ה) שאין לנהוג כך לכתחילה, כדי שלא לבטל את תקנת חז”ל ליטול ידיים בליל הסדר שתי פעמים. כמו כן, ישנו הפסק גדול בין הנטילה הראשונה לאכילת הלחם, ולכתחילה יש להסמיך את הנטילה לברכת ‘המוציא’ (ב”ח שם).
לכן, ראוי שלא להתכוון בנטילה הראשונה לפטור את השנייה, ולא להקפיד באופן מיוחד על שמירת הידיים בנקיות במשך קריאת ההגדה. וטוב להתכוון בפירוש בנטילה הראשונה שתועיל רק לאכילת הכרפס ולא לסעודה (פרי מגדים, משבצות זהב, תע”ג, ס”ק א).
נטילה על ידי אחר
רבים נוהגים שבעל הבית נוטל ידיו על ידי אחר, כדי להראות דרך חירות (ויגד משה, סימן כ”ג, ג). ויש הנוהגים שאנשים נוספים נוטלים בדרך זו. אולם, כיוון שעיקר המנהג נוגע לבעל הבית, כסמל לחירות, ראוי ששאר בני הבית ינהגו בדרך שאיננה מעכבת את הארוחה. אם נוח יותר שישבו במקומם ויביאו אליהם מים ליטול ידיים – יעשו כך, אך אם הדבר מכביד וגורם טרחה ועמל לאנשים אחרים – ראוי ששאר בני הבית ילכו ליטול ידיהם בעצמם.