מה אוכלים בסעודת פורים?

האם חובה לאכול בשר?

הרמב”ם (מגילה ב, טו) מפרט כיצד צריכה להראות סעודת פורים:

כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו.

מדברי הרמב”ם נראה שיש חובה לאכול בשר בסעודת פורים, וזו בפשטות גם דעת השולחן ערוך (תרצו, ז).

אולם המגן אברהם (תרצו, ס”ק טו) מסתפק בדבר, וכותב שאף שיש חובת שמחה בפורים, ו”אין שמחה אלא בבשר ויין” (על פי פסחים קט.), לא ברור האם אכן מדובר בחובה גמורה. מכל מקום, גם לדעתו, אף אם אין חובה גמורה בוודאי יש מצווה לאכול בשר בסעודת פורים (עיין מגן אברהם תקכט, ס”ק ג; שו”ת שבט הלוי י, יח אות ג). שו”ת משנה הלכות (ז, צג) סבור שאף לדעת הרמב”ם חובת אכילת בשר בפורים היא חובה נוספת מדרבנן להרבות בסעודה, אך מעיקר תקנת הפורים לכולי עלמא יוצאים ידי חובה בכל מאכל.

למעשה, דעת רוב הפוסקים (ערוך השולחן תרצה, א; חזון עובדיה, פורים, עמ’ קעג-קעח, והערה ג, ועוד) היא שיש חובה (או לפחות מצווה) לאכול בשר בסעודת פורים (וראוי שיהיה דווקא בשר בהמה (חזון עובדיה שם)). גם מי שלא אוכל בשר (ובפרט אדם שקץ באכילת בשר) ידאג שהסעודה תהיה נאה ומכובדת, וכפי שכתב הרמב”ם (שם) “ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו”, או כדברי בעל סדר היום (סדר פורים, ד”ה ויתעכב), “ויתעכב על שלחנו לאכול יותר ממה שרגיל”.

האם ישנה חובה לאכול לחם בסעודה?

בדברי הרמב”ם הנזכרים לעיל לא מצוינת חובה לאכול לחם בסעודת פורים, אלא רק חובת אכילת בשר ו”יתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו”. גם מדבריו במקום אחר ניתן לדייק שאין צורך לאכול לחם בסעודה זו.

בהלכות ברכות (ב, יג) כותב הרמב”ם, שאדם ששכח לומר בברכת המזון יעלה ויבוא בראש חודש או על הנסים בחנוכה ובפורים, אינו חוזר:

בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא… אם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר, וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים, שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר.

בגמרא (ברכות מט:) מבואר, שבסעודה שבה יש חובה לאכול לחם, כגון סעודת שבת ויום טוב, הרי שאם שכח להזכיר מעין המאורע בברכת המזון צריך לחזור. בראש חודש אין חובה לאכול סעודה ובה לחם, ולכן מי ששוכח לומר יעלה ויבוא אינו חוזר. לפי עיקרון זה, משמעות דברי הרמב”ם היא שאין חובה לאכול לחם בסעודת פורים, שכן מי ששכח לומר על הנסים בברכת המזון, אינו חוזר (אך עיין לחם משנה שם, שעל פי דבריו ניתן לפרש אחרת את שיטת הרמב”ם).

לעומת זאת, הראבי”ה (תקסג) כותב בשם הירושלמי (שאינו מצוי לפנינו) שמי שלא אמר על הנסים בברכת המזון – מחזירים אותו, והוא לומד מכאן שיש חובה לאכול פת בסעודת פורים:

ושוב מצאתי בתוספתא ובירושלמי בפרק שלשה שאכלו בהדיא כדברי… טעה ולא הזכיר של ראש חודש בברכת המזון אין מחזירין אותו, מפני שאפשר לו בלא אכילה… אבל בשבתות וימים טובים וחנוכה ופורים, שאי אפשר לו בלא אכילה חוזר ומזכיר. פירוש: דברים של עונג צריך לאכול כגון פת, אבל בראש חודש אפשר בפירות.

מפורש בדבריו, שצריך לאכול לחם בסעודת פורים, ולכן מי שלא אמר על הנסים בברכת המזון – חוזר, וכן כתבו המאירי (בחידושיו לביצה טו: ד”ה ונמצא) ושו”ת מהרש”ל (מח).

להלכה, הט”ז (תרצג, ס”ק ב) פוסק כדעת המהרש”ל, שיש חובה לאכול פת בסעודת פורים, ולכן מי ששכח לומר על הנסים בסעודת פורים – חוזר. זו גם הכרעתו של המור וקציעה (תרצה, ד”ה ושטען), שכתב שההגדרה הבסיסית של “סעודה” היא אכילת פת, ולכן ברור שגם בסעודת פורים יש חובה לאכול פת, ולולא כן לא יוצאים ידי חובת הסעודה.

לעומתם, פוסקים רבים מכריעים כפי שעולה משיטת הרמב”ם, שמעיקר הדין אין חובה לאכול פת בסעודת פורים, ולכן מי ששכח לומר על הנסים אינו חוזר. כך כותב הברכי יוסף (ס”ק א וס”ק ג) בשם “אחד קדוש” ובשם המהר”ל מפראג, וכן הכריעו כף החיים (ס”ק ג), שו”ת שבט הלוי (ד, נד אות ב) ושו”ת יחוה דעת (א, פט).

למעשה, טוב ונכון לאכול לחם בסעודת פורים, אולם מי שקשה לו לאכול פת יש לו על מה לסמוך. יחד עם זאת, מי ששכח על הנסים בברכת המזון – אם נזכר לפני החתימה (“ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המזון”), יחזור ויאמר על הנסים (כדין מי ששכח לומר על הנסים בחנוכה (שולחן ערוך תרפב, א)). אך אם אמר את שם ה’ שבסיום הברכה – אינו חוזר, כיוון שספק ברכות להקל (משנה ברורה תרצה, ס”ק טו; שער הציון ס”ק טז-יז; שו”ת יחוה דעת שם), אולם כשיגיע ל”הרחמן” שבסוף ברכת המזון, יאמר “הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר…” (על פי הרמ”א תרפב, א).

סיכום

לדעת רוב הפוסקים, מצווה לאכול בשר בסעודת פורים. גם מי שלא עושה כן צריך לדאוג שהסעודה תהיה נאה ומכובדת. טוב ונכון לאכול לחם בסעודה זו, אף שמעיקר הדין לא חייבים לעשות זאת (ולכן מי ששכח להוסיף על הנסים בברכת המזון, אם הזכיר את שם ה’ בחתימת הברכה – אינו חוזר, אלא יאמר ב”הרחמן” שבסוף ברכת המזון).