קדושת שביעית בארבעת המינים

האם יש קדושת שביעית בארבעת המינים? כיצד הדבר משפיע על רכישתם או על השימוש בהם? בשאלה זו יש לחלק בין המינים השונים:

אתרוג

אתרוג הוא פרי מאכל, ולכן ברור שיש בו קדושת שביעית. אולם נחלקו הראשונים אם קדושתו נקבעת לפי זמן החנטה, כשאר הפירות (רוב הראשונים), או לפי זמן הקטיף, כדין ירקות (רמב”ם מעשר שני פ”א ה”ה). מעיקר הדין ההלכה היא כדעת רוב הראשונים, שהקדושה נקבעת לפי החנטה, אך למעשה חוששים לדעת הרמב”ם, ולכן אתרוג שנקטף או חנט בשמיטה, קדוש בקדושת שביעית (חזון איש שביעית, ז’, י).

למעשה, בדרך כלל אין משמעות מעשית למחלוקת זו, כיוון שעל פי רוב האתרוגים נקטפים עוד לפני ראש השנה (כדי שהסוחרים יספיקו למיין ולשווק אותם בזמן). ממילא, בסוכות של השנה השביעית אנו נוטלים אתרוגים שחנטו ונקטפו בשנה השישית, שלכל הדעות אין בהם קדושת שביעית, ואילו בסוכות של השנה השמינית (דהיינו כעת – תחילת שנת ה’תשפ”ג), אנו נוטלים אתרוגים שחנטו ונקטפו בשנה השביעית, שלכל הדעות יש בהם קדושת שביעית.

נמצא שבסוכות של השנה השביעית קניית האתרוג והשימוש בו נעשים כרגיל, ואילו בסוכות של תחילת השנה השמינית הטיפול באתרוג נעשה על פי הכללים של קדושת שביעית. מה משמעות הדבר? ניתן כמובן לקיים את מצוַות ארבעת המינים באתרוג של שביעית, אלא שיש איסור לסחור באתרוג כזה, ולכן שיווק האתרוגים נעשה באמצעות אוצר בית דין. ניתן גם לקנות אתרוג מהיתר מכירה, ואף מי שאינו סומך על ההיתר יכול לקנות אתרוג כזה וליטול אותו (שו”ת אגרות משה, או”ח, ח”א, סימן קפ”ו). בכל מקרה, כאשר קונים אתרוג עם הכשר, ההכשר אמור להתייחס גם לקדושת שביעית.

לאחר חג הסוכות אין לזרוק את האתרוג לאשפה, אלא יש לאוכלו או לשים אותו בשקית ואחר כך באשפה (כפי שממילא יש לנהוג בארבעת המינים לאחר החג). מי שנוהג לשמור את האתרוג אחרי חג הסוכות לתקופה מסוימת, יקפיד לבערו כשיגיע זמן הביעור, אם הוא עדיין ראוי לאכילה (שבת הארץ, קונטרס אחרון, כ”ד).

לולב

בגמרא (סוכה מ.) מבואר שיש קדושת שביעית בלולב, ורש”י (ד”ה יצאו) מנמק את הדבר בכך שלולב משמש לטאטוא הבית. אולם הרמב”ם (פירוש המשניות סוכה, פ”ג מ”ט; וכך עולה מדבריו בהלכות שמיטה ויובל, פ”ח הי”א) כותב שלולב הוא כעץ בעלמא ואין בו קדושת שביעית (האחרונים הסבירו באופנים שונים כיצד שיטת הרמב”ם מתיישבת עם פשטות הגמרא).

להלכה, כמה אחרונים (שו”ת שבט הלוי, ח”א, סימן פ”א, ועוד) הכריעו כדעת הרמב”ם, שאין קדושת שביעית בלולב, והגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן נ”א אות כג) כותב שכיום הדבר נכון לכל הדעות, כיוון שכלל לא משתמשים בלולבים לטאטוא הבית. לכן להלכה אין קדושת שביעית בלולבים, וניתן לחתוך אותם ולסחור בהם כרגיל, בלא שום מגבלה.

הדסים

הירושלמי (שביעית, פ”ז ה”א) מסתפק אם יש קדושת שביעית בבשמים, ונטיית האחרונים להחמיר בכך (חזון איש שביעית, י”ד, ט, ד”ה ובתשובת; שו”ת שבט הלוי, ח”ב, סימן ר”ב; ועוד). לכן יש המחמירים ונוהגים קדושת שביעית בהדסים, וכך נהג החזון איש (ארחות רבנו, ח”ב, עמ’ שכו).

אולם רוב האחרונים (שו”ת מנחת יצחק, ח”ו, סימן ק”ל, ג; שו”ת מנחת שלמה שם, ועוד) פוסקים שאין קדושת שביעית בהדסים של ארבעת המינים, כיוון שאינם מיועדים לריח אלא לקיום המצווה.

לכן למעשה, ניתן לקטוף הדסים ולקנות אותם כרגיל (ולאחר החג ממילא נוהגים להשליכם לפח בתוך שקית ולא בדרך ביזיון). יש לציין שגם לפי המחמירים, החשש נוגע רק להדסים שנקטפו בשביעית (ונמכרים לקראת סוכות של השנה השמינית), והבעיה היא רק במסחר ולא בקטיפת הדסים לשימוש אישי. בהדסים שנמכרו בתחילת השביעית בוודאי לא הייתה קדושת שביעית כי גידולם ולקיטתם היו בשישית.

ערבות

לכל הדעות אין בהן קדושת שביעית, ומותר לקטוף ולמכור אותן כרגיל.

סיכום

בארבעת המינים של תחילת השנה השביעית לכל הדעות אין קדושת שביעית, ונוהגים בהם כמו בכל שנה. בתחילת השנה השמינית, שבה אנו עומדים, באתרוג יש קדושת שביעית וצריכים לרכוש אותו דרך אוצר בית דין או היתר מכירה, ויש מחמירים לנהוג קדושת שביעית גם בהדס. בלולב ובערבה אין קדושת שביעית, וניתן לקטוף אותם ולסחור בהם כרגיל.