האם צריך דווקא מניין?
הגמרא (מגילה ה.) מביאה מחלוקת האם צריך לקרוא את המגילה דווקא בעשרה:
אמר רב: מגילה, בזמנה – קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה – בעשרה. רב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה.
לדעת רב, כאשר קוראים את המגילה בזמנה (דהיינו בפורים) אפשר לקרוא אותה אפילו ביחיד, ואילו לדעת רב אסי אפשר לקרוא את המגילה רק בציבור (שהוא לכל הפחות עשרה אנשים).
הראשונים נחלקו בשתי שאלות מרכזיות: א. האם המחלוקת היא בהגדרת הדין לכתחילה או בדיעבד, ב. כאיזו דעה פוסקים.
בסיכומו של דבר, שילוב הדיונים מלמד כי לדעת בה”ג (הובא בטור, תרצ) ורבנו גרשום (הובאו דבריו במרדכי מגילה תשפב) אפשר לקרוא את המגילה רק בציבור (כיוון שהלכה כרב אסי, שמחמיר לדעתם גם בדיעבד); לדעת הרי”ף (ג. מדפיו), רש”י (שו”ת רש”י, קכט; הובא בתוספות ד”ה הוה) ועוד ראשונים רבים, מגילה נקראת לכתחילה ביחיד (כיוון שהלכה כרב, שסובר שאף לכתחילה לא צריך עשרה); ולדעת רבנו תם (ספר הישר חידושים, תה), הראב”ד (בהשגות על הרמב”ם מגילה א, ז) והרא”ש (מגילה א, ו) לכתחילה יש לקרוא בציבור, ובדיעבד אפשר לקרוא גם ביחיד (מפני שהלכה כרב, אך רב מודה שלכתחילה צריך עשרה, או מפני שהלכה כרב אסי, אך רב אסי מודה שבדיעבד גם היחיד קורא).
למעשה פסק השולחן ערוך (תרצ, יח) כדעת הרא”ש:
מגילה בי”ד ובט”ו צריך לחזור אחר עשרה, ואם אי אפשר בעשרה קורים אותה ביחיד.
והדגיש הרמ”א (שם) שגם אם היחיד קורא – הוא קורא בברכה (למעט ברכת “הרב את ריבנו”, שמברכים אותה רק בעשרה).
כאשר פחות מעשרה אנשים קוראים את המגילה, עדיף שכל אחד יקרא בעצמו את המגילה, אך כאשר רק אחד יודע לקרוא את המגילה הוא יכול להוציא את חבריו ידי חובתם (שולחן ערוך תרפט, ה; משנה ברורה ס”ק טו).
מעלת הקריאה בציבור גדול
על פסיקת השולחן ערוך הוסיף המגן אברהם (ס”ק כג), שאמנם החובה היא רק לחזר אחר עשרה, אולם “ברוב עם הדרת מלך”, ולכן גם מי שיש לו מניין שבו הוא יכול לקרוא את המגילה, מצווה עליו לקרוא את המגילה בבית הכנסת, בציבור גדול, וכן כתב המשנה ברורה (ס”ק סב).
בבתי כנסת רבים ישנה תופעה נפוצה, שקריאת המגילה (לכל הפחות בליל פורים) מתפצלת למניינים רבים: מניין “רועש”, מניין “שקט”, מניין “איטי” ומניין “מהיר”. כתוצאה מכך, במקום שתהיה קריאה אחת, משותפת וגדולה, לכל מתפללי בית הכנסת, ישנם מניינים רבים וקטנים.
ייתכן שלפיצולים אלו יש סיבות והסברים, אולם מן הדברים שלמדנו עולה בבירור שתופעה זו הפוכה מן האופן שבו רצוי שתתקיים קריאת המגילה. אמנם מעיקר הדין די בעשרה אנשים שישמעו יחד את המגילה, אולם “ברוב עם הדרת מלך”, ורצוי שכמה שיותר אנשים יתקבצו למניין אחד ולקריאה אחת, וכולם יהיו שותפים יחד לפרסום נס הפורים. יותר מכך: מצוות יום הפורים נועדו, בין השאר, לתקן את קביעתו של המן – “עם אחד מפוזר ומפורד”, וליצור אחדות בעם. לפיכך, קיבוץ הקהילה כולה לקריאה משותפת, איננו רק קיום של סעיף בהלכות קריאת המגילה, אלא מימוש עניינו של יום הפורים כולו.
לאור האמור, כדאי שכל קהילה וקהילה תמצא את האופן שבו כל המתפללים יוכלו להיות שותפים בקריאה אחת של המגילה, קריאה שלא תהיה “רועשת” מדי או “שקטה” מדי, שלא תהיה ארוכה מדי או קצרה מדי, אלא מתאימה ככל שאפשר לכלל המתפללים (ואף בקריאת היום, שהיא הקריאה העיקרית, יש לדאוג למניין מרכזי ומכובד).
האם נשים מצטרפות למניין לקריאת המגילה?
ההגהות אשרי (מגילה א, ו) מסתפק מי נכלל במניין עשרה לצורך קריאת המגילה:
מספקא ליה… אי בעינן שיהו כולן בני מצות כמו כל הטעונין עשרה, או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אף על פי שאינן בני מצות איכא פרסומי טובא.
ההגהות אשרי מסתפק, את מי ניתן לכלול במניין עשרה לצורך קריאת המגילה – האם דווקא “בני מצוות”, או שמא כל אדם יכול להימנות במניין עשרה. הטעם לכך שגם מי שאינם בני מצוות יצטרפו למניין עשרה הוא על פי מה שכתב הרמב”ן (מלחמת ה’ ג. מדפי הרי”ף), שיש הבדל עקרוני בין הצורך בעשרה בקריאת התורה (למשל) ובין הצורך בעשרה בקריאת המגילה:
השנויים במשנתינו כולם חובות הצבור הן, ואינן אלא במחויבים בדבר. אבל מגילה, כשם שהצבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, ויחיד שלא קרא צריך י’ משום פרסומי ניסא, ובין שיצאו הן או שלא יצאו קורין בי’ להוציא היחיד, מה שאין כן בשאר כל המצות.
כלומר, הצורך בקריאת המגילה בעשרה הוא לשם פרסום הנס ולא מפני שצריך ציבור של עשרה, ולכן ייתכן שכל קריאה ציבורית יש בה פרסום הנס, ואין זה משנה האם הנוכחים חייבים במצוות.
הרמ”א (תרצ, יח) מביא את ספקו של ההגהות אשרי להלכה:
ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה.
האחרונים הצביעו על כמה הבדלים משמעותיים בין ההגהות אשרי והרמ”א (עיין מגן אברהם ס”ק כד), ובנוסף ציינו כי שאלת צירוף נשים למניין נידונה כבר בראשונים (עיין עיטור מגילה קי, א; ר”ן מגילה ו: מדפי הרי”ף ד”ה מתני’), ושם עלה שכיוון שנשים חייבות בקריאת המגילה, ברור שמניין של עשר נשים נחשב כמניין לעניין קריאת המגילה (עיין פרי מגדים שם, א”א ס”ק כד).
לאור זאת כתבו הפוסקים שעשר נשים בוודאי נחשבות למניין לעניין קריאת המגילה, וכל הדיון כאן הוא רק לגבי צירוף נשים וגברים יחד (שו”ת ציץ אליעזר, יג, עג, ועוד).
למעשה, אי אפשר לצרף גברים ונשים יחד למניין (פרי חדש תרצ, יח; ערוך השולחן שם, כה; כף החיים שם, ס”ק קכ), אך אפשר לקרוא לכתחילה את המגילה בפני מניין נשים, וכך נהוג במקומות רבים, שיש קריאה מיוחדת לנשים.
סיכום
בגמרא נחלקו האמוראים האם צריך לקרוא את המגילה בעשרה. הראשונים דנו האם מחלוקת האמוראים היא בהגדרת הדין לכתחילה או בדיעבד, וכן נחלקו כמי ההלכה. למעשה פוסק השולחן ערוך שלכתחילה יש לקרוא את המגילה בעשרה, אך בדיעבד גם היחיד קורא (ויברך על קריאה זו). המגן אברהם מוסיף שאמנם עשרה נחשבים ל”ציבור”, אולם “ברוב עם הדרת מלך”, ולכן גם מי שיש לו מניין, מצווה עליו לקרוא את המגילה בבית הכנסת, בציבור גדול.
הראשונים מבארים שהטעם לקריאת המגילה בעשרה הוא משום פרסומי ניסא (ולא מפני שזו חובה המוטלת רק על ציבור). לכן, גם מי שכבר קרא את המגילה נכלל במניין עשרה, וכמו כן עשר נשים נחשבות לכתחילה למניין לעניין קריאת המגילה (אך נשים וגברים אינם מצטרפים יחד למניין).